טוב,תומר "קצת" התעייף, מלעדכן את הבלוג אני מתכוונת....(מבחינתו יכולנו להמשיך לטייל כך עד אין סוף אבל...) וזה מובן לחלוטין שהוא קצת התעייף,לא ברור לי איך זה קרה רק עכשיו ולא לפני,נניח, הלג הארוך בדרך לפוארטו ריקו.. בוא נגיד שלא עשיתי לו חיים קלים ובמילים עדינות יותר:"אכלתי" לו את הראש. באופן כללי לא עשיתי לו חיים קלים (כמובן שאני קצת מגזימה)אבל מי שמכיר אותי יודע שאני פולנייה בנשמתי... זה כמעט תמיד התחיל ונגמר במזג אוויר: כמה רוח,מאיזה כיוון,גובה גלים ושוב עוצמת הרוח, ומה "אמר" הגריב(קובץ נתונים דיגיטלי) של המזג אוויר,ומה אמר כריס (הגורו של מזג האוויר כאן בקריביים) ואולי נדבר עם כריס או נשלח לו מייל או נשכנע אותו שיבוא להפליג איתנו....)???
לעיתים מרוב שבדקנו עוצמות רוח וגובה גלים שכחנו לבדוק מה מצב הגשמים... שלעיתים הפתיעו אותנו
אז כמו שכבר אמרתי המון "הצקות" בנושא מזג אוויר וכשהגענו לבהמאס "טחנתי" לו את השכל בעניין העומקים... הבוג'נגלס כן עוברת או לא עוברת,וכמובן שאין מה לדבר על עגינה בעומק נמוך מ-2 מטרים ולכל הדיון הזה נכנס העניין של גאות ושפל והרוח: "מה יקרה לנו בשפל? שחס וחלילה לא ניגע ברצפה,ומה אם הרוח תשנה כיוון??שחס וחלילה לא ניגרר לחוף (וכולכם בוודאי זוכרים את טראומת נגיעת הקיל באיי ברי...)
וכמובן שאני לא מגיבה כל כך טוב ל"משברים":המקרר שהתקלקל ("אבל איך נסתדר בלי דיאט קולה קרה?") המתפיל מים שהתקלקל ("אבל מה נשתה? ואיך נתקלח??) וכל שאר הדברים שקרו... וזה רק על קצה המזלג...
אז לסיכום: לא הייתי פרטנר הכי קל בעולם, ושוב, זה רק הגיוני שתומר קצת התעייף... אז אני אנסה להשלים קצת את החסר (למרות שתומר הוא שחוטא בכתיבה תמה מבין שנינו)
אז: חזרתי לקולברה אחרי שהייתי עשרה ימים בארץ.. למרות הנסיבות המצערות והכואבות זו הייתה אתנחתא נחמדה ומאוד שמחתי לראות את המשפחה (קצת הפתיע אותי שלא לקחו אותי לראות את הכותל ושלא לקחו אותי לסופ"ש בים המלח, בכל זאת,אני תיירת בארץ...נו מילא,בפעם הבאה...) וגם היה כיף גדול להתגעגע לתומר ולפגוש אותו שוב... שלא לדבר על זה שחיכתה לי בוג'נגלס אחת מאוד נקייה ומסודרת! (כבר אמרתי שאני פולניה בנשמה)
כמובן איך שהגעתי לקולברה הייתי צריכה לעשות שני דברים. האחד: לישון יומיים והשני לאכול בוריטו בזקוס טאקוס. הבוריטו הכי!! טוב שאכלתי בחיי... (אמנם זה גם הבוריטו היחידי שאכלתי בחיי אבל לא נגלה לאף אחד)
ומהרגע שהגעתי התחיל "המירוץ" אחר חלון מזג אוויר שיאפשר חזרה לבהמאס. כמובן אחרי הלג הקודם "הודעתי" שחמישה ימים רצופים בים זה לא בשבילי, ובקושי שרדתי את הלג הלוך (בדיוק נזכרתי שההגה האוטומטי לא עבד כל ההפלגה הלוך! סיוט!!)וחוץ מזה גמרתי את כל המלאי של הרגיעון של הדס...
אבל,איך אפשר להתווכח עם העובדה שבחמישה ימי הפלגה מכסים חצי! מהמרחק חזרה לארה"ב... וחוץ מזה ההפלגה הלוך, בסופו של דבר, לא הייתה כזו נוראית (למרות ההגה...) אז לאחר דיון מאוד מאוד קצר הוחלט על לג,קצת יותר ארוך מהקודם, מקולברה דרך החוף הצפוני של פוארטו ריקו תוך כדי דילוג על טרקס אנד קייקוס, מייאגואנה ואקלינס,דוך ללונג איילנד...מרחק 710 מייל שאמור לקחת חמישה ימים
גריב מזג אוויר הורד כל יום ואף שלחנו מייל לכריס (המומחה למזג אוויר)ולאחר שקיבלנו מייל תשובה בו נאמר שלא אמור להיות משהו יוצא דופן,וגם נמסרו נקודות ציון לאן להפליג כדי להימנע ממזג אוויר לא כל כך נעים הוחלט לצאת לדרך בראשון ליולי בידיעה שהרוח הולכת להיות 10-15 קשרים וגובה הגלים 5-6 פיט
שזה 1.5-1.8 מטרים.סביר בהתחשב בעובדה שאנחנו מפליגים ברוח גבית, "יחד" עם הרוח והים....
אז יצאנו לדרך...הרוח הייתה 20 קשרים הים "מעט"גלי ועננות כבדה אופפת אותנו...
לאחר כשעתיים הפלגה נלקח הכדור הראשון נגד בחילות (ובוא נגיד שלא האחרון... ובוא נוסיף ונאמר שלקחנו כדורים נגד בחילות מסביב לשעון,כל 5 שעות,כמו ילדים טובים,וכשנשארו ארבעת הכדורים אחרונים עברנו למדבקות נגד בחילות ונוסיף ונאמר שביום הרביעי כבר היינו על קוקטייל של מדבקות וכדורים!! מזל שנשאר רק יום הפלגה אחד!
אז כמו שכריס אומר, מזג האוויר זה לא מדע מדויק, והים שיצאנו אליו לא היה מה שציפינו לו... הרוח הייתה בעוצמות של 20-25 קשרים, לעיתים גם גרד את ה-30 קשרים והגלים הגיעו לגובה של 9 פיט שזה 3 מטרים פחות או יותר, שהגיעו כל 2 שניות בערך ומכל כיוון...
הרגשה של להיות בתוך מכונת כביסה על רכבת הרים בירידות הכי גדולות!!
הבנו שהפלגת פאן זו לא הולכת להיות ואכן את כולה העברנו בקוקפיט תוך כדי האזנה למוזיקה בשיא הווליום (הרעש של הרוח והגלים המתנפצים על הסירה היו כמעט בלתי נסבלים)
למזלנו,הפעם,ההגה האוטומטי עבד,ואפילו עבד מאוד קשה,בלי שום תקלות מצידו אבל קרו דברים אחרים שדרשו את התייחסותנו: ביום ה-2 ללג התנתק הבום ג'ק המכני ממקומו והתרסק על הסיפון, למזלנו ללא נזקים והוחלף בעזרת מערכת גלגלות וחבלים.ושלוש שעות לפני הכניסה לקלרנס נפרם המפרש הראשי,מצד לצד, בשליש העליון שלו... תקלה לא פשוטה מכיוון שיהייה קשה להמשיך להפליג ללא המפרש הראשי ומבדיקה זריזה התברר שאין מי שיוכל לעזור לנו בזה בלונג איילנד ומיומנויות התפירה שלי התחילו והסתיימו בילדותי באריגת גובלנים... מזל שעל הסירה יש תומר נחוש אחד ובעזרת ערכת תפירת מפרשים שהייתה בסירה ולאחר המון שעות עבודה סיזיפית נתפר המפרש הראשי!! והוחזר למקומו- כמובן שהתפירה התבצעה כבר על עוגן בלונג איילנד
מידי פעם נשנוש של קרקרים (כי זה מייצב את הבטן) ומעט מאוד שעות שינה, אני במצטבר ישנתי 15 שעות כל ההפלגה ותומר קצת יותר. אבל... הרוח "העיפה" את הבוג'נגלס והגענו לקלרנס טאון לונג איילנד, בריאים שלמים מאושרים אך תשושים כעבור ארבעה ימי הפלגה ולא חמישה כמתוכנן. מעולה!! הגענו בשעות הצהריים למפרץ בקלרנס, את פנינו קיבלו... אף אחד! אפילו סירה אחת לא עגנה במקום... כולם כבר עזבו את הבהמאס.. עונת ההוריקנים הרשמית התחילה בראשון ליוני (טפו טפו טפו 555)
כיף גדול להגיע למפרץ ריק ולבחור את מקום העגינה, והשקט מסביב מדהים!! (חוץ מרעש הרוח כמובן...) שלא לדבר על ההרגשה של להפסיק בשנייה אחת להיטלטל ולעמוד במקום!! הרגשה מדהימה!!! (אמנם בשנייה שהפסקנו להיטלטל תקפה אותי מחלת יבשה אך זה נמשך כשעתיים והפסיק)
לא סיימנו לשתות את הקפה, הנורמלי הראשון מאז יצאנו להפלגה, ותומר "התעלף" לתנומה קצרה... ארגנתי קצת את הסירה, מקלחות (בכל זאת לא התקלחנו 3 ימים!!) והופ למיטה לשינה מתוקה ויציבה...
לאחר שנת לילה מתוקה מתעוררים לבוקר נפלא בבהמאס, מלאים בתחושה מדהימה של "עשינו זאת" פונים להורדת דינגי למים. צריכים לעשות כניסה רשמית לבהמאס.. לאחר שיחת טלפון עם פקיד המכס וההגירה נאמר לתומר להגיע,בלעדיי, לשדה התעופה הנמצא במרחק נסיעה של כשעה וחצי מאיתנו. לאחר דיון "מעמיק" הוחלט שגם אני מצטרפת, בכל זאת מדובר בטיול... אני פשוט אשאר באוטו
ירדנו לחוף, התקשרנו לבחורה מהמשרד להשכרת רכבים שתבוא לאסוף אותנו, הגענו למשרד,שכרנו רכב ליום אחד ונסענו לשדה התעופה בקצה השני ובסופו של האי ואפילו הספקנו והגענו רבע שעה לפני שהבחור סוגר את הבסטה. תומר ניגש לבחור וכעבור שתי דקות חוזר ואומר לי שגם אני צריכה להגיע. אבל הבחור בטלפון אמר לי להשאר בסירה!! מזל שלא התווכחתי עם תומר,הפעם, והצטרפתי לנסיעה...
10 דקות טופסולוגיה,300 דולר "קנס", שתי חותמות בדרכון ואנחנו שוב חוקיים בבהמאס
סיימנו מרוצים אך רעבים ובדרך חזרה עצרנו אצל ידידנו הוותיק מקס לסלט קונכייה והמבורגר קונכייה. הטעמים היו כפי שזכרנו,מעולים!
ועל קיבה מלאה חזרה בסירה דנים על המשך הדרך. אנחנו כבר במחצית הדרך לפלורידה,צריך להחזיר את הסירה עד סוף החודש,עונת ההוריקנים נושבת בגבנו ואני בחוצפתי רוצה להתפנק יומיים בריזורט שנמצא בצפון האי ורק כדי "להקשות" על ההחלטה נכנס מזג אוויר מעולה להפלגה בבהמאס שיימשך בערך 10 ימים. פאק איט! מגיע לנו ריזורט עם מיטה מפנקת, מים חמים חופשי חופשי,מזגן שיקפיא אותנו ומסעדה טובה! מחליטים להפליג לחלק הצפון מערבי של האי להתפנקות במשך יומיים ורק אז להמשיך ב"מירוץ".
קמים עם אור ראשון, מרימים עוגן ויוצאים לדרך... להפתעתנו רוח בסביבות 15 קשרים וגלים מעט מטלטלים... מיד בלעתי כדור נגד בחילות ושאריות רגיעון רק כדי "לשרוד" את ההפלגה הבאמת קצרה הזו: מה זה 50 מייל לעומת 700 שסיימנו לפני יומיים?? והמצב באמת לא התקרב למצב ההפלגה הקודם... כנראה שאני קצת טראומטית...
אז לאחר 7 שעות הפלגה הורדנו עוגן במפרץ קלבש. לא בזבזנו זמן, מיד הורדנו דינגי וירדנו לריזורט לסגור לנו חופשה!! סגרנו לנו חופשה ליומיים,החל ממחרת, והלכנו לחגוג בהפי אוור עם שני קוקטיילים (ששפכו אותנו לגמרי) וחטיפי קונכייה!
למחרת,אור ראשון (אור ראשון במושגים שלנו... יקיצה טבעית וקפה בסבבה)
מתעוררים,אורזים את עצמנו,כמה בגדים,בגדי ים , ספרים,מחשב נייד,סרטים, כמה פחיות דיאט קולה, זבל שצברנו מאז קוליברה (עבור המחיר שגובים ללילה הם ייאלצו להסתדר עם הזבל שלנו...)וכל ערימות הכביסה שצברנו ושיכולנו למצוא (כביסה בחינם כבר אמרנו? ושוב, עם המחיר שגובים ללילה...)
אז לסיכום: החופשה הקצרה הייתה קצרה! יותר מידי קצרה!! אבל המקום מדהים! לבונגלו יש פאטיו מרושת הפונה לים!! הנוף מדהים! המים חמים וזורמים, המיטה רחבה ומפנקת, המזגן מקפיא בדיוק במידה, האוכל טעים והאלכוהול אייכותי והספקנו לעשות את כככלללל הכביסה!
אמנם מהים והחוף לא הספקנו כל כך להינות כי היום השני היה גשום וסוער,בכל זאת אי טרופי, אך החופשה הקצרה הייתה מעולה ובמקום!
חזרנו לסירה עייפים מהחופשה אך מרוצים ומוכנים,חלקנו לפחות, למסע חזרה....
טוב,גם אני קצת התעייפתי, מסתבר שזה מעייף לכתוב... ורק אסכם ואומר שמאז שעזבנו את לונג איילנג הספקנו ביום אחד להפליג לקאט איילנד (הפלגה שבמהלכה נפגשתי, לראשונה בכל אופן,עם סקוואל. לא מכירה את ההסבר המטאורולוגי לכך אבל רק אתאר שמדובר בקבוצת עננים מאוד שמנים וכבדים בצבע אפור כהה שמורידים הרבה גשם ולרוב הם מלווים ב"סופת"רעמים וברקים והם גם "מביאים" המון רוח איתם. בקיצור לא סימפטי ורצוי להימנע) להוריד עוגן ללילה ולמחרת להפליג לדרום אלוטרה. הפלגה סטנדרטית לחלוטין,רוח קלילה,גלים נעימים,הפלגה נעימה רוב הדרך על מפרשים, דג מאהי מאהי (דולפין פיש/דוראדו) גדול שתפסנו לראשונה (ללקק את האצבעות!) שהצלחנו למזלנו להעלות על הסירה!
כי הראשון ראשון שנתפס כמה שעות לפני היה ענק!! ומרוב שהיה היה ענק לא הצלחנו אפילו לקרב ולמשוך לסירה, ולאחר "קרב" ארוך ומתיש שנמשך כחצי שעה ולאחר כל הפייט שנתן המאי מאי (ריספקט למאי מאי) החוט והדמוי "נשברו" והמאי מאי השתחרר מהקרס....וכן,כמעט שכחתי,לוויתן!! פאקינג לוויתן!!! לא כזה שרואים בלוויתנאריום, אחד על אמת! תוך כדי הפלגה תמימה תומר קולט את הפוף מים שהלוויתן מוציא.. רק לאחר ווידוא נוסף של פוף תומר מודיע על כוננות לוויתן ושנינו התחלנו בחיפושים ויזואליים אחריו.. ומצאנו אותו... הצלחנו לראות את הגב שלו וקיווינו לקבל את השואו : הנפת זנב. ומה אני אומר,קיבלנו תמורה מלאה ואכן זכינו וצפינו בהנפת זנב מלאה מחוץ למים. וזה היה מדהים!!! וגם מדהים לא יצליח לתאר את ההרגשה כשצפינו במחזה. זה היה עוצר נשימה!!!!
אני אסיים בשיא, מפליגים לנו לצפון אלותרה, מחר השכמה מוקדמת לקראת הפלגה לאיי ברי (מדהימה אותי העובדה שזה בערך המקום הראשון בו התחלנו את מסענו לפני 5 חודשים!)
מקווה שעבדכם הנאמן יחזור לכתיבת הבלוג במהרה...
דש ונשיקות
לעיתים מרוב שבדקנו עוצמות רוח וגובה גלים שכחנו לבדוק מה מצב הגשמים... שלעיתים הפתיעו אותנו
וכמובן שאני לא מגיבה כל כך טוב ל"משברים":המקרר שהתקלקל ("אבל איך נסתדר בלי דיאט קולה קרה?") המתפיל מים שהתקלקל ("אבל מה נשתה? ואיך נתקלח??) וכל שאר הדברים שקרו... וזה רק על קצה המזלג...
אז לסיכום: לא הייתי פרטנר הכי קל בעולם, ושוב, זה רק הגיוני שתומר קצת התעייף... אז אני אנסה להשלים קצת את החסר (למרות שתומר הוא שחוטא בכתיבה תמה מבין שנינו)
אז: חזרתי לקולברה אחרי שהייתי עשרה ימים בארץ.. למרות הנסיבות המצערות והכואבות זו הייתה אתנחתא נחמדה ומאוד שמחתי לראות את המשפחה (קצת הפתיע אותי שלא לקחו אותי לראות את הכותל ושלא לקחו אותי לסופ"ש בים המלח, בכל זאת,אני תיירת בארץ...נו מילא,בפעם הבאה...) וגם היה כיף גדול להתגעגע לתומר ולפגוש אותו שוב... שלא לדבר על זה שחיכתה לי בוג'נגלס אחת מאוד נקייה ומסודרת! (כבר אמרתי שאני פולניה בנשמה)
כמובן איך שהגעתי לקולברה הייתי צריכה לעשות שני דברים. האחד: לישון יומיים והשני לאכול בוריטו בזקוס טאקוס. הבוריטו הכי!! טוב שאכלתי בחיי... (אמנם זה גם הבוריטו היחידי שאכלתי בחיי אבל לא נגלה לאף אחד)
ומהרגע שהגעתי התחיל "המירוץ" אחר חלון מזג אוויר שיאפשר חזרה לבהמאס. כמובן אחרי הלג הקודם "הודעתי" שחמישה ימים רצופים בים זה לא בשבילי, ובקושי שרדתי את הלג הלוך (בדיוק נזכרתי שההגה האוטומטי לא עבד כל ההפלגה הלוך! סיוט!!)וחוץ מזה גמרתי את כל המלאי של הרגיעון של הדס...
אבל,איך אפשר להתווכח עם העובדה שבחמישה ימי הפלגה מכסים חצי! מהמרחק חזרה לארה"ב... וחוץ מזה ההפלגה הלוך, בסופו של דבר, לא הייתה כזו נוראית (למרות ההגה...) אז לאחר דיון מאוד מאוד קצר הוחלט על לג,קצת יותר ארוך מהקודם, מקולברה דרך החוף הצפוני של פוארטו ריקו תוך כדי דילוג על טרקס אנד קייקוס, מייאגואנה ואקלינס,דוך ללונג איילנד...מרחק 710 מייל שאמור לקחת חמישה ימים
גריב מזג אוויר הורד כל יום ואף שלחנו מייל לכריס (המומחה למזג אוויר)ולאחר שקיבלנו מייל תשובה בו נאמר שלא אמור להיות משהו יוצא דופן,וגם נמסרו נקודות ציון לאן להפליג כדי להימנע ממזג אוויר לא כל כך נעים הוחלט לצאת לדרך בראשון ליולי בידיעה שהרוח הולכת להיות 10-15 קשרים וגובה הגלים 5-6 פיט
שזה 1.5-1.8 מטרים.סביר בהתחשב בעובדה שאנחנו מפליגים ברוח גבית, "יחד" עם הרוח והים....
אז יצאנו לדרך...הרוח הייתה 20 קשרים הים "מעט"גלי ועננות כבדה אופפת אותנו...
לאחר כשעתיים הפלגה נלקח הכדור הראשון נגד בחילות (ובוא נגיד שלא האחרון... ובוא נוסיף ונאמר שלקחנו כדורים נגד בחילות מסביב לשעון,כל 5 שעות,כמו ילדים טובים,וכשנשארו ארבעת הכדורים אחרונים עברנו למדבקות נגד בחילות ונוסיף ונאמר שביום הרביעי כבר היינו על קוקטייל של מדבקות וכדורים!! מזל שנשאר רק יום הפלגה אחד!
אז כמו שכריס אומר, מזג האוויר זה לא מדע מדויק, והים שיצאנו אליו לא היה מה שציפינו לו... הרוח הייתה בעוצמות של 20-25 קשרים, לעיתים גם גרד את ה-30 קשרים והגלים הגיעו לגובה של 9 פיט שזה 3 מטרים פחות או יותר, שהגיעו כל 2 שניות בערך ומכל כיוון...
הרגשה של להיות בתוך מכונת כביסה על רכבת הרים בירידות הכי גדולות!!
הבנו שהפלגת פאן זו לא הולכת להיות ואכן את כולה העברנו בקוקפיט תוך כדי האזנה למוזיקה בשיא הווליום (הרעש של הרוח והגלים המתנפצים על הסירה היו כמעט בלתי נסבלים)
למזלנו,הפעם,ההגה האוטומטי עבד,ואפילו עבד מאוד קשה,בלי שום תקלות מצידו אבל קרו דברים אחרים שדרשו את התייחסותנו: ביום ה-2 ללג התנתק הבום ג'ק המכני ממקומו והתרסק על הסיפון, למזלנו ללא נזקים והוחלף בעזרת מערכת גלגלות וחבלים.ושלוש שעות לפני הכניסה לקלרנס נפרם המפרש הראשי,מצד לצד, בשליש העליון שלו... תקלה לא פשוטה מכיוון שיהייה קשה להמשיך להפליג ללא המפרש הראשי ומבדיקה זריזה התברר שאין מי שיוכל לעזור לנו בזה בלונג איילנד ומיומנויות התפירה שלי התחילו והסתיימו בילדותי באריגת גובלנים... מזל שעל הסירה יש תומר נחוש אחד ובעזרת ערכת תפירת מפרשים שהייתה בסירה ולאחר המון שעות עבודה סיזיפית נתפר המפרש הראשי!! והוחזר למקומו- כמובן שהתפירה התבצעה כבר על עוגן בלונג איילנד
מידי פעם נשנוש של קרקרים (כי זה מייצב את הבטן) ומעט מאוד שעות שינה, אני במצטבר ישנתי 15 שעות כל ההפלגה ותומר קצת יותר. אבל... הרוח "העיפה" את הבוג'נגלס והגענו לקלרנס טאון לונג איילנד, בריאים שלמים מאושרים אך תשושים כעבור ארבעה ימי הפלגה ולא חמישה כמתוכנן. מעולה!! הגענו בשעות הצהריים למפרץ בקלרנס, את פנינו קיבלו... אף אחד! אפילו סירה אחת לא עגנה במקום... כולם כבר עזבו את הבהמאס.. עונת ההוריקנים הרשמית התחילה בראשון ליוני (טפו טפו טפו 555)
כיף גדול להגיע למפרץ ריק ולבחור את מקום העגינה, והשקט מסביב מדהים!! (חוץ מרעש הרוח כמובן...) שלא לדבר על ההרגשה של להפסיק בשנייה אחת להיטלטל ולעמוד במקום!! הרגשה מדהימה!!! (אמנם בשנייה שהפסקנו להיטלטל תקפה אותי מחלת יבשה אך זה נמשך כשעתיים והפסיק)
לא סיימנו לשתות את הקפה, הנורמלי הראשון מאז יצאנו להפלגה, ותומר "התעלף" לתנומה קצרה... ארגנתי קצת את הסירה, מקלחות (בכל זאת לא התקלחנו 3 ימים!!) והופ למיטה לשינה מתוקה ויציבה...
לאחר שנת לילה מתוקה מתעוררים לבוקר נפלא בבהמאס, מלאים בתחושה מדהימה של "עשינו זאת" פונים להורדת דינגי למים. צריכים לעשות כניסה רשמית לבהמאס.. לאחר שיחת טלפון עם פקיד המכס וההגירה נאמר לתומר להגיע,בלעדיי, לשדה התעופה הנמצא במרחק נסיעה של כשעה וחצי מאיתנו. לאחר דיון "מעמיק" הוחלט שגם אני מצטרפת, בכל זאת מדובר בטיול... אני פשוט אשאר באוטו
ירדנו לחוף, התקשרנו לבחורה מהמשרד להשכרת רכבים שתבוא לאסוף אותנו, הגענו למשרד,שכרנו רכב ליום אחד ונסענו לשדה התעופה בקצה השני ובסופו של האי ואפילו הספקנו והגענו רבע שעה לפני שהבחור סוגר את הבסטה. תומר ניגש לבחור וכעבור שתי דקות חוזר ואומר לי שגם אני צריכה להגיע. אבל הבחור בטלפון אמר לי להשאר בסירה!! מזל שלא התווכחתי עם תומר,הפעם, והצטרפתי לנסיעה...
10 דקות טופסולוגיה,300 דולר "קנס", שתי חותמות בדרכון ואנחנו שוב חוקיים בבהמאס
סיימנו מרוצים אך רעבים ובדרך חזרה עצרנו אצל ידידנו הוותיק מקס לסלט קונכייה והמבורגר קונכייה. הטעמים היו כפי שזכרנו,מעולים!
ועל קיבה מלאה חזרה בסירה דנים על המשך הדרך. אנחנו כבר במחצית הדרך לפלורידה,צריך להחזיר את הסירה עד סוף החודש,עונת ההוריקנים נושבת בגבנו ואני בחוצפתי רוצה להתפנק יומיים בריזורט שנמצא בצפון האי ורק כדי "להקשות" על ההחלטה נכנס מזג אוויר מעולה להפלגה בבהמאס שיימשך בערך 10 ימים. פאק איט! מגיע לנו ריזורט עם מיטה מפנקת, מים חמים חופשי חופשי,מזגן שיקפיא אותנו ומסעדה טובה! מחליטים להפליג לחלק הצפון מערבי של האי להתפנקות במשך יומיים ורק אז להמשיך ב"מירוץ".
קמים עם אור ראשון, מרימים עוגן ויוצאים לדרך... להפתעתנו רוח בסביבות 15 קשרים וגלים מעט מטלטלים... מיד בלעתי כדור נגד בחילות ושאריות רגיעון רק כדי "לשרוד" את ההפלגה הבאמת קצרה הזו: מה זה 50 מייל לעומת 700 שסיימנו לפני יומיים?? והמצב באמת לא התקרב למצב ההפלגה הקודם... כנראה שאני קצת טראומטית...
אז לאחר 7 שעות הפלגה הורדנו עוגן במפרץ קלבש. לא בזבזנו זמן, מיד הורדנו דינגי וירדנו לריזורט לסגור לנו חופשה!! סגרנו לנו חופשה ליומיים,החל ממחרת, והלכנו לחגוג בהפי אוור עם שני קוקטיילים (ששפכו אותנו לגמרי) וחטיפי קונכייה!
למחרת,אור ראשון (אור ראשון במושגים שלנו... יקיצה טבעית וקפה בסבבה)
מתעוררים,אורזים את עצמנו,כמה בגדים,בגדי ים , ספרים,מחשב נייד,סרטים, כמה פחיות דיאט קולה, זבל שצברנו מאז קוליברה (עבור המחיר שגובים ללילה הם ייאלצו להסתדר עם הזבל שלנו...)וכל ערימות הכביסה שצברנו ושיכולנו למצוא (כביסה בחינם כבר אמרנו? ושוב, עם המחיר שגובים ללילה...)
אז לסיכום: החופשה הקצרה הייתה קצרה! יותר מידי קצרה!! אבל המקום מדהים! לבונגלו יש פאטיו מרושת הפונה לים!! הנוף מדהים! המים חמים וזורמים, המיטה רחבה ומפנקת, המזגן מקפיא בדיוק במידה, האוכל טעים והאלכוהול אייכותי והספקנו לעשות את כככלללל הכביסה!
אמנם מהים והחוף לא הספקנו כל כך להינות כי היום השני היה גשום וסוער,בכל זאת אי טרופי, אך החופשה הקצרה הייתה מעולה ובמקום!
חזרנו לסירה עייפים מהחופשה אך מרוצים ומוכנים,חלקנו לפחות, למסע חזרה....
טוב,גם אני קצת התעייפתי, מסתבר שזה מעייף לכתוב... ורק אסכם ואומר שמאז שעזבנו את לונג איילנג הספקנו ביום אחד להפליג לקאט איילנד (הפלגה שבמהלכה נפגשתי, לראשונה בכל אופן,עם סקוואל. לא מכירה את ההסבר המטאורולוגי לכך אבל רק אתאר שמדובר בקבוצת עננים מאוד שמנים וכבדים בצבע אפור כהה שמורידים הרבה גשם ולרוב הם מלווים ב"סופת"רעמים וברקים והם גם "מביאים" המון רוח איתם. בקיצור לא סימפטי ורצוי להימנע) להוריד עוגן ללילה ולמחרת להפליג לדרום אלוטרה. הפלגה סטנדרטית לחלוטין,רוח קלילה,גלים נעימים,הפלגה נעימה רוב הדרך על מפרשים, דג מאהי מאהי (דולפין פיש/דוראדו) גדול שתפסנו לראשונה (ללקק את האצבעות!) שהצלחנו למזלנו להעלות על הסירה!
אני אסיים בשיא, מפליגים לנו לצפון אלותרה, מחר השכמה מוקדמת לקראת הפלגה לאיי ברי (מדהימה אותי העובדה שזה בערך המקום הראשון בו התחלנו את מסענו לפני 5 חודשים!)
מקווה שעבדכם הנאמן יחזור לכתיבת הבלוג במהרה...
דש ונשיקות
